Five leaves left של ניק דרייק מתנגן אצלי עכשיו.הכמיהה לשמוע אותו היא הסימן עבורי שהחורף כבר מגיע.זה מדויק מכל לוח שנה.או. הנרי כתב סיפור בשם The last leaf על ציירת הנוטה למות וכל מה שמשאיר אותה בחיים היא הצפייה בעלי שיח קיסוס בחצרה.היא לא רוצה למות לפני שתראה את העלה האחרון נושר.והעלים הולכים ומתמעטים… “What [...]
גרייס פיילי.פעילה פוליטית (קיצונית בעיני אחדים).משוררת.לא בהכרח בסדר הזה.בהתחלה הערצתי אותה כסופרת.אחר כך גיליתי שהיא כתבה גם שירה. אנשים במשפחה שלי במשפחה שליבני השמונים ושתיים שונים מאודמבני התשעים ושתים בני השמונים ושתיים גדלוב1914וידעו רקמלחמה – מלחמת עולם – מלחמה לכן כשהם מדברים אל ילדהם אומריםמסכן שלי… בני התשעים ושתיים זוכריםאת שנת 1905הם נאסרוגלואמרו – הא [...]
נשבעתי שאני אפסיק לעשות את זה.לנסות “להמיר” אנשים לשמוע את המוסיקה שאני שומע או את הספרים שאני קורא.פה ושם אני עוד חוטא בזה.מזה זמן מה למשל אני מנסה לשכנע מישהי לקרוא את “החיים על פי אלוהים” של דוגלאס קופלנד.הספר הזה היה כל-כך משמעותי עבורי בזמן מסוים בחיי ואני רוצה לחלוק אותו איתה.את העותק הראשון שלי, [...]
רציתי לכתוב משהו על אוסף יצירות לצ’לו שרכשתי לאחרונה.אחד הקטעים בו הוא של פבלו קאזאלס, מהבולטים בצ’לני המאה הקודמת.כששמעתי את הקטע נזכרתי בתמונה שלו שצילם יוסוף קארש שהיה צלם שהתמחה בצילומי פורטרטים.התמונה הראשונה היא של קאזאלס.אני מניח שהשאר לא צריכים הצגה.אני אוותר כאן על שירי ההלל והתיאורים הציוריים של איזה רגשות מעוררים בי הצילומים שלו [...]
בתיווי מוסיקלי ישנה סדרת סימנים שכל אחת מחברותיה מכונה “דממית”.נדמה לי שזה השם העברי.בלועזית קוראים לזה Rest.ישנה דממית של חצי, דממית של רבע, וכן הלאה.אותה “דממית”, כשמה כן היא.תפקידה לסמן פרק זמן ביצירה שבו על כלי הנגינה לדמום בין תו לתו.אני נוהג לקרוא לזה “לנגן את השקט”.אני נכשל בכל פעם מחדש כשאני מנסה לנגן את [...]
כמה לינקים שימושיים.הראשון הוא hack a day .אינשטיין אמר פעם שהוא מאמין שישנם שני דברים בעלי גודל אינסופי.היקום והטמטום האנושי.אני חושב שאפשר להוסיף גם את הדימיון האנושי לרשימה.בניגוד למה שאולי מרמז השם, לא תמצאו כאן “פריצות” לאתרים או שום דבר בסגנון אלא כל מיני “שיפצורים” שאנשים מבצעים בחומרה (ולעיתים בתוכנה).לא בהכרח חורת מחשב.ראיתי שם למשל [...]
מאז “נטישתי” את אתר הפורומים ‘הייד פארק’, היתה כותבת אחת שהקפדתי לחזור לקרוא שם.אז עכשיו היא כאן בישראבלוג.סין בסין.אשה חכמה, כותבת בחסד עליון, משביתת שמחות מקצועית (ואל תגלו לה, אבל עמוק עמוק בלב אני לפעמים מחבב אותה).יהיה שמח, יהיה עצוב, יהיה דיסקו.
כל היודעת על מקום הימצאה של וינשטיין נ. מתבקש ליצור קשר במייל.
אבל מה-זה אהבתי את העטיפה.
Powered by FireStats