הגיע תורי להיות מתוייג באדיבות פישר והבלוט יחדיו, וגם הנוסטלגית המקסימה שהקדימה להזמין אותי לפני שאני הספקתי להזמין אותה (אבל רק בגלל שנפל לי השרת אתמול). למען ההגינות אני אגיד שהבלוט ופישר כיוונו לסדקים, אך היות ששם זה מחשבים ופה זה אישי, אני אכתוב כאן. למי שלא מכיר, מדובר משחק כזה שבו כל בלוגר מספר [...]
ואם כבר הזכרתי את מארק פלינגטון. הקריירה שלו לא מאוד ברורה לי. מצד אחד, הוא ביים דברים מוערכים (למשל סרט תיעודי על אביו חולה האלצהיימר), מצד שני הוא ביים זבלונים הוליוודים נוסח “סכנה ברחוב ארלינגטון”. אני מניח שזה בגלל שהוא מעולם לא הגיע לסטטוס של אחד שיכול לביים רק מה שהוא רוצה או שהוא היה [...]
שני קליפים בשביל להתניע את השבוע. אני יודע שהבלוג מקבל צורה של קופי\פייסט והכי קל להדביק משהו מיוטיוב במקום להתאמץ, אבל זו רק תקופה כזאת וזה יעבור. כתבתי באחת התגובות כאן שאני מביא קליפים עד שאני אסדר נגן אודיו לבלוג אבל בינתיים זה לא מצליח ואני מתחיל להתייאש. ובכל מקרה, הפעם הקליפים מעניינים בפני עצמם. [...]
משווים אותה למיליון זמרות אחרות. לשרה מקלכלן, וטורי איימוס (שכמוה, היא מבצעת קאברים למכביר), ולמהליה ג’קסון ורבות אחרות. בכל אופן, אני מקשיב לה לאחרונה. אין לי כל מיני תיאורים מפוארים כדי “למכור אותה”. רק המוסיקה. אני מניח שזו עוד אחת ממגירת הגילטי פלז’רס הידועה לשמצה שלי:)
הסיבה שאני אוהב את השיר הזה היא הלחן (או העיבוד, אם לדייק). השיחה הזו בין הבס לגיטרה. יש בקצב האיטי של השיר יש משהו קצת נוגה וקצת מהפנט. והמילים… “אני אפרוש זרועותי, אעמיד פנים שאני חופשי לנדוד. אני אפלס דרכי דרך עוד יום בגיהנום”. השיר הזה מדבר על להיות בודד גם כשאתה לא לבד. אולי [...]
Black Angel’s Death Song הם להקה שכנראה גם עוד 20 שנה אף אחד לא יגיד ש”איך פספסנו אותם”. הם חבורה די מוכשרת, כל אחד בפני עצמו, אבל איכשהו, דברים לא התחברו להם וכל אחד המשיך לדרכו. זה בערך מה שיש לי להגיד (כרגע) על הלהקה. ובכל זאת, איכשהו יש להם שיר אחד שהפך להיות פייבוריט [...]
[כתבתי את זה פעם במקום אחר. אבל איכשהו דברים חוזרים על עצמם ובדיוק הזכרתי את החיבה שלי לחדי קרן באיזשהו בלוג. הדמויות לקוחות מהמחזה "ביבר הזכוכית" של טנסי וויליאמס. לורה היא אחת הדמויות האהובות עלי בספרות. אולי פעם אני אספר למה. אולי תנחשו.] ללורה יש אמא בשם אמנדה שחולמת על ימי צעירותה בעת שהיתה יפהפיה [...]
מייקל ברקר הוא נגן סקסופון שהתפרסם בין השאר, בזכות העבודה שלו עם ג’וני מיטשל, פט מת’יני ו ג’אקו פסטוריוס, כולם ביחד וכל אחד לחוד, כמו גם אחרים (פול סיימון, ארט גארפונקל, סטילי דן, קרול קינג, יוקו אונו ואגדות ג’אז כמו בילי קובהאם, הוראס סילבר צ’רלס מינגוס ועוד מאות אמנים אחרים). אני לא אתיימר ואגיד שיש [...]
אם יש משהו שאני אוהב אפילו יותר מכל מיני טקסים קטנים ומחוות סמליות, זה להצהיר הצהרות שברור שאני לא אעמוד בהן. למשל על הפסקה לזמן מה מהכתיבה בבלוגים ומהרשת בכלל. “חופשת מציאות” בלינגו הפרטי שלי. נגיד חודש? I dont feel the suns comin out today Its staying in, its gonna find another way. As I [...]
מכיוון שאני כזה חובב של טקסים ומעשים סמליים, כשבעוד שנה אני אסתכל על הפוסט שמתעד את הדברים הראשונים שעשיתי ב2007, אני אזכר שהמוסיקה הראשונה ששמעתי השנה היתה “ווריאציות גולדברג” מאת באך בביצוע של גלן גולד מ1981 (להתמוגג מהביצוע). הדבר השני היה, כמובן, נגינה על הבס שלי, והדבר השלישי יהיה המשך הקריאה ב”לעולם לא עולם” של [...]
Powered by FireStats