ערב עם הדוכסית

אנחנו יושבים על ספסל מחוץ לתחנה המרכזית החדשה בת"א.
אני. השותפה לדירה. דוכסית רוסיה אחת שבאה איתנו מחיפה.
היא שיכורה לגמרי.
הרושם הראשוני שלי ממנה היה מאיים.
הגענו לאסוף אותה.
היא נכנסה לרכב וצרחה.
שידעו שיש לה לב שבור.
היא יפה, רזה. רזה מדי בעצם.
ויש לה לב שבור.
כל כולה אומרת כאב.

אחר כך אנחנו נוסעים לתל אביב
אנחנו אמורים לפגוש שתי חברות ירושלמיות של השותפה.
בינתיים השותפה והדוכסית מחליטות שהן צריכות לשתות עוד קצת וקונות בקבוק יין.
בשלב הזה הדוכסית כבר איבדה את העשתוונות.
שרה ורוקדת עם עצמה ברחוב.
עושה פרצופים לכל אחד שעובר על ידינו.
בעיקר עובדים זרים מכל מקום.
אחר כך היא מתיישבת לידינו.
"אני, שרגילה לשבת במסעדות בשמלות ערב…יושבת על ספסל בתחנה המרכזית ושותה יין זול!!!! לאן הגעתי…."
אני מבין אותה לגמרי.

אחר כך הדוכסית מתחילה שוב לרקוד.
אני עומד בגלל שקר לי והיא נצמדת אלי ורוקדת איתי.
אני מובך.
היא שומעת משהו באוזניות שלה, ברוסית ומתרגמת לי.
השיר אומר שכל אחד יכול לשלוח יד ולשבור לציפור את הכנף.

הכל נראה כל כך ריק ומייאש בשלב הזה.
ועדיין, יש משהו מוכר ומנחם בעליבות הזאת.
מרגיש כל כך עלוב וכל כך טוב באותו הזמן.
ברגעים כאלה אני מרגיש חופשי. במקום הכי נמוך אף מסכה לא תועיל.

"חופש זה רק מילה אחרת ל"אין מה להפסיד".
אמן.
כל העולם הזה יכול ללכת להזדיין.
שלושה דפוקים וזרוקים על ספסל בתחנה המרכזית ואני מרגיש משהו שכבר יותר מדי זמן לא הרגשתי.
כמעט אושר.

If I leave here tomorrow
Would you still remember me?
For I must be travelling on, now,
'Cause there's too many places I've got to see.
But, if I stayed here with you, girl,
Things just couldn't be the same.
'Cause I'm as free as a bird now,
And this bird you can not change.
Lord knows, I can't change.

Bye, bye, its been a sweet love.
Though this feeling I can't change.
But please don't take it badly,
'Cause Lord knows I'm to blame.
But, if I stayed here with you girl,
Things just couldn't be the same.
Cause I'm as free as a bird now,
And this bird you'll never change.
And this bird you can not change.
Lord knows, I can't change.
Lord help me, I can't change.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *